פסק-דין בתיק ת"א 001451/97

תחילתו של ההליך  בתובענה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, בה עתרה לחיובה של הנתבעת, בתשלום הסך של 1,895,343 ש"ח, נכון ליום הגשתה.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת היא חברה פרטית, העוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מוצרי ניקיון קוסמטיקה וטיפוח, והנתבעת הינה חברה פרטית שעיסוקה בהפצת מוצרים שכאלה.

עד סמוך לסוף שנת 1996, עסקה הנתבעת בהפצה בארץ, של מוצרי קוסמטיקה אותם ייצרה חברה גרמנית בשם HENKEL KGAA (להלן: "החברה הגרמנית"), אשר יובאו לארץ על ידי יבואן בשם בדוסה.

בשנת 1996, החלה התובעת לייבא את מוצרי החברה הגרמנית, בנובמבר 1996, נחתם בין הצדדים מכתב כוונות, לפיו העניקה התובעת לנתבעת זכויות הפצה של מוצרים שונים בארץ.

המוצרים סופקו על פי ההסכם, על הנתבעת היה לשלם בגין המוצרים, בפועל, החל מאוקטובר 1997, חדלה הנתבעת מלשלם עבור המוצרים, עד שצברה חוב בסך של 920,000 ש"ח, כשנכון ליום הגשת התביעה עמד החוב על סך של 1,895,343 ש"ח.

סכום זה לא שולם. תחת זאת, התיימרה הנתבעת ליתן הודעת קיזוז, וזאת מאחר ולטענותיה (המוכחשות על ידי התובעת), גרמה לה התובעת נזקים בסך 3.5 מיליון ש"ח, אותם היא מקזזת מאותו חוב.

חרף זאת - כך התובעת בכתב התביעה - הוצעו לנתבעת הצעות שונות שיאפשרו לה להמשיך ולקיים את חיוביה, אך בפועל, ביטלה הנתבעת את הסכם ההפצה, חדלה מלקיים את חיוביה על פיו, לא שילמה את המגיע לתובעת (שהיא מודה בחיובה לשלמו, אך טוענת לקיזוז כנגד החוב), ומשכך, יש לחייבה בסכום התביעה.

הנתבעת התגוננה כנגד התובענה, ועתרה לדחייתה.

לטענת הנתבעת, היה עיסוקה העיקרי, הפצה ושיווק של מוצרי FA, היא פעלה במשך שנים להפצת המוצר, היא עשתה כן בצורה טובה, הביאה את המוצר לידיעת הציבור בישראל, גרמה לחיזוקו בשוק הישראלי, מיצובו כמוצר איכותי, עד שלפתע פתאום הופסקה ההתקשרות עימה באופן פתאומי, עקב כניסת החברה הגרמנית לשותפות בתובעת, שאז הופסק הקשר בין היבואן בדוסה, שעימו היה לנתבעת את הקשר החוזי, לבין החברה הגרמנית. הנתבעת ביקשה להמשיך את ההתקשרות, נכפו עליה תנאים קשים העולים כדי כפיה, חרף זאת, על מנת לא לפגוע בנתבעת, בעובדיה,  ובכל הקשורים בה, בלעה הנתבעת את הגלולה המרה, והתקשרה בהסכם ההפצה החדש, אך זאת בתנאים שונים, שכללו השקעה של התובעת בפרסום המוצרים, גידול משמעותי במכירות, מניעת יבוא מקביל ואספקה סדירה של מוצרים. בהסתמך על אותם תנאים כאמור, הייתה הנתבעת מוכנה לחתום על הסכם ההפצה החדש, הסכם שבפועל, הופר על ידי התובעת, כמו גם החברה הגרמנית. סחורה לא סופקה בצורה סדירה, גורמים שונים החלו לבצע יבוא מקביל, הפרסום שביצעה התובעת היה בהיקפים לא רציניים, ללא כל השפעה של ממש, כל זה, הוביל בסופו של דבר לירידה של ממש במכירות, ודבר לא נעשה על ידי התובעת לתיקון המצב, עד שבסופו של דבר לא היה כל מנוס, אלא לבטל את הסכם ההפצה כפי שאכן עשתה הנתבעת, עת הביאה את ההסכם לסיומו.

הנתבעת העלתה טענת קיזוז. היא טענה, שהיא זכאית להעלות את טענת הקיזוז, ככל שהדבר נוגע לנזקים שנגרמו לה מהפסקת הסכם ההפצה המקורי, גם כנגד התובעת שהיא חברת בת בבעלות חלקית של החברה הגרמנית (כך שניסיון התובעת להתנער מכל הקשור למערכת היחסים בין הנתבעת לבין החברה הגרמנית, הוא חסר תום לב), וטענת הקיזוז שלה, האמירה במסגרת כתב ההגנה עד כדי 4.5 מיליון ש"ח (במכתב ששלח פרקליטה, זמן קצר לפני נקיטת ההליכים, עמד סכום הקיזוז "רק" על 3.5 מיליון ש"ח).

התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה, היא הפנתה לכך, שהחברה הגרמנית, היא ישות משפטית נפרדת לחלוטין ממנה, אין להעלות כל טענות במסגרת מערכת היחסים בין הנתבעת לבין החברה הגרמנית (וגם מערכת שכזו לא הייתה, שהרי הנתבעת פעלה בשוק הישראלי, מכוחו של היבאון בדוסה, ולא מכוחה של החברה הגרמנית), במערכת היחסים החוזית החדשה, בין התובעת לנתבעת.

היא שללה מכל וכל, כל טענה לכפיה, ומכל מקום, לשיטתה גם אם היה כפיה שכזה, הרי שהנתבעת גילתה דעתה, שההסכם מקובל עליה, בכך שפעלה על פיו, על פני תקופה ארוכה, והיא אף הכחישה מפורשות את כל הטענות, לפיהן, לא קיימה אחר חיוביה החוזיים, כפי שעלו מן ההסכם בין הצדדים, והכחישה כי, התחייבה התחייבות כלשהי, החורגת מגדר ההסכם האמור.

בתחילת הדרך התנהלו ההליכים לפני כב' השופט סטרשנוב, קודמו הליכים מקדמיים, ובשלב מסוים, נראה היה שהצדדים מנסים להידבר ביניהם, אלא שמהלך הפשרה לא צלח, ועם סיום כהונתו של כב' השופט סטרשנוב, הועבר התיק, לשמיעה לפני חברי המנוח, כב' השופט אזר ז"ל.

הראיות נשמעו לפני כב' השופט אזר ז"ל, מראשית ועד אחרית, ואף הוגשו סיכומים מטעם התובעת, בהתאם להחלטתו מיום 5.5.04, אלא שמחמת פטירתו, הועבר התיק לשמיעה לפניי, בהסכמה הוחלט כי אין צורך לשמוע ראיות פעם נוספת, הנתבעת הגישה סיכומיה, ועתה יש להכריע בסכסוך.

עוד בטרם אכנס לפרטי הדברים, אומר באופן כללי, כי לטעמי, בניגוד לטענת עו"ד אלקושי בישיבת התזכורת שהתקיימה לפניי, אין מדובר בסכסוך מורכב, היקף הסכסוך אינו מהגדולים, ונראה כי מדובר לכל היותר, בניסיון של הנתבעת, להתחמק מחיוביה החוזיים, תוך העלאת טענות משוללות בסיס כלפי התובעת, בעיקר בהסתמך על מערכת יחסים חוזית, שהתובעת כלל לא הייתה צד לה.

מטעם התובעת, העידו מר מרדכי נבון, מי ששימש כמנהל הכספים של התובעת בתקופה הרלוונטית לתובענה, ובעת עדותו כבר לא עבר עבורה, וכן מר אולריך פנד, שהיה מנהלה הכללי של התובעת, בזמנים הרלוונטיים לתובענה.

מטעם הנתבעת, העידו מר משה מושקוביץ, מנהל הנתבעת, וכן מר דורון קיצ'בסקי, אף הוא מנהל בנתבעת.

כאמור, דין התובענה להתקבל תוך דחיית טענות הנתבעת, מכל וכל.

כבר פירטתי לעיל, את גדר הסכסוך בין הצדדים, למעשה, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי הנתבעת אכן חייבת לתובעת את הסכומים שנתבעו ממנה, בגין מוצרים אותם רכשה, עד למועד בו חדלה ההתקשרות בין הצדדים.